דוהרות במדבר

יום אחד קיבלתי טלפון. הצעה מפתה שאי אפשר לסרב לה: טיול בנות למדבר
מאת: מוריאל ששון

רק המחשבה מרגשת, בלי בעל וילדים, רק אוכל טוב, טיולים, מנוחה, שיחות אינסוף. ואני הרי אוהבת חברת בנות עד מאוד כל עוד לא קוראים לזה "מעגל נשים" שחייבים להרגיש בו, לבכות ולהתחבק. ככה – מדליק, נועז וקולי.

אבל מה, חוץ מהחברה שהציעה, אני לא מכירה אף אחת. התאספה לה קבוצה של שמונה בנות, זו הביאה שתיים מהעבודה, עוש כנה שהיא גם חברה הביאה עוד חברה שלה ואני, והנה אחנחנו קבוצה. מיקרוקוסמוס חברתי: חד הורית אחת, כמה הייטקיסטיות, פרסומאית, עצמאית ואחת שהיא אמא טוטאלית. המארגנת לא לקחה שום סיכון וערכה מבעוד מועד קניות משובחות שיהפכו את פיקניק הבראנץ' הקרוב שלנו לחוויה גסטרונומית ביער.

מפגש מכוניות, היכרות, קצת מביך ויוצאות בשיירה. הפסקה ראשונה ביער להב. עצרנו מכוניוצ, פרסנו שמיכות על האדמה, מתחת לעצי המחט המרשרשים, צל נעים באמצע החום המדברי ופתחנו את ארוחת המלכים: נקניקים טובים, כל סוגי הגבינות, סלטים ולחמים מיוחדים. קפה קר ומרענן שהוכן מראש. לאכול וליפול שדודות.

אז כבר נראו ניצני התכונה הנשית הנעלה – הפטפטת. לא משנה מה, קחו קבוצה של שנים, מכירות או לא מכירות, תנו להן אוכל טוב ואווירה, קחו מהן את הילדים המשתוללים סביב. את הבעל שרוצה כבר להמשיך הלאה/ לחזור הביתה/ לישון ותקבלו סדנת מספרות סיפורים ויועצות לאין קץ. עזבנו את הפיקניק מגובשות ומוכנות למשימה. עוד הפקת נשימה עמוקה מול הנוף במצפה שלפני מורדות סדום, נוף פני ירח בראשיתי, ואנחנו מתגלשות דרומה למדבר. ערבה – אנחנו מגיעות!!!

האואזיס של בועז

הגענו למקום הקסום שנקרא "שבילים במדבר". למדבר זמן משלו ומרחב משלו הדורשים האטה בקצב, מפלט מהשמש, מים לטבול בהם, מרבצי השתרעות ונמנום ציבוריים ואזורי מנוחה והתרגעות פרטיים. המתחם היפייפה של בועז עוז, מדריך טיולי מדבר, מחובר היטב לסביבתו. זהו חלל גדול ומקורה מוקף כפות תמרים ועל רצפתו פרושים שטיחים בדואיים בשלל צבעים ופינות ישיבה לפתוס בהן שלווה. המתחם המרכזי בנוי בצורת חאן מדברי גדול ומקורה. ברחבי החאן פזורים מזרנים, מחצלות, כריות וערסלים. במרכז ישנו ספא בריאות, ג'קוזי מרכזי גדול, פינת מידע למטייל, מטבח מאובזר בשירות עצמי וחדר אוכל רחב ידיים, שתייה חמה וכיבוד קל המוגשים כל עת.

התמקמנו בחדרים הפשוטים והיפים, בין החדרים פינות ישיבה, נדנדות וערסלים. באמת מזמן לא אכלנו… מוציאות פיצוחים, פירות ושתייה (לא שכחנו בירות ויין). השיחות ממשיכות וממשיכות ותיכף יוצאים לשטח. תיאמנו עם בועז טיול שטח מראש. ובשעה חמש התאגנו ליציאה.

אהבת אמת

בג'יפ גדול נדחפנו כולנו ובועז נתן לנו טעימה בלתי נשכחת מהמדבר, גם לאוהבות מי הנחלים והצבע הירוק של הצפון. מודה, גם אני התאהבתי במדבר רק בשנים האחרונות. אבל זו אהבת אמת. פתאום החום המעיק (אך היבש) והגוון הצהוב (עשרות גוונים שונים) כבר לא מרתיעים אלא מושכים. זה כולל לינות שטח משפחתיות באוהלים וארוחות מדבריות עם ארוחה לאור הירח.

מסלול נחל ערבה, מאגר המים התכול של חצבה, ירידה מהג'יפ והסבר מפורט, תצפיות, כל כך יפה, נוסעים עוד בדרך החתחתים ו… הפתעה – "עין זך", גב מים גדול מזרימת מי תהום שהועמק על ידי החברה להגנת הטבע לצרכי השתייה של חיות האזור. בלי לחשוב יותר מיום – אנחנו במים. עדר אלפקות מגעגע שכזה לא נראה מזמן באזור.

חזרנו עייפות ומרוצות עוד קצת סתלבט ואנחנו בדרך לארוחת ערב ב"גמלידה" שמיד אחרי עין יהב, מהאל אירוח ענק בסגנון בדואי, עם אוכל ביתי מצויין ואווירה מדברית.

הבוקר עצל, כולל ארוחת בוקר פשוטה אך טובה, מיץ תפוזים לסחיטה עצמית, ביצים מכינים לבד, יש גבניות וירקות ושולחנות עץ ארוכים.

סיגי, אשתו של בועז עוסקת בטיפולים, והבוקר עובר על רובנו במצב מאוזן על המזרנים, עוד קפה או תה, קערת תמרים ענקית על השולחן ומי שקבעה לה מראש – קמה בתורה לעיסוי. טבילה בג'קוזי, נמנום, עיתון ושוב שיטת ווידויים, מתכונים, עצות, קצת רכילות ואיך אפשר בלי ה"ילדים"…

חייבים לזוז, היה קצר מדי והדרך רבה. לכולנו יש הרגשה של טעם של עוד ומין גאווה כזאת של "בוא'נה כל הכבוד לנו".